היתר להתדיין בערכאות כשהמתדיינים מבקשים להתדיין בבי"ד של חב"ד

מר צ. הגיש תביעה כנגד בי"ס חב"ד באחת הערים בתחום השיפוט של ביה"ד בענין פיטוריו מהעבודה.

ביה"ד זימן מספר פעמים את הנתבעים לחתימה על שטר בוררות. הנתבעים לא כבדו את הזמנת ביה"ד ולא התייצבו לחתימה על שטר בוררות. (הנוהג של ביה"ד שלנו הוא שבנושאים הטוענים הסכמה של בעלי הדין אנחנו מזמינים את הנתבעים לחתימה וזאת כדי למנוע מצב שבו נקבע דיון התובע מופיע והנתבע מתעלם וכך נגרמת עגמת נפש מיותרת וסחבת).

בזימון האחרון שוב לא הופיעו הנתבעים. ביה"ד התקשר אליהם לברר למה הם אינם מופיעים. הם ענו שהם מסרבים להופיע בבית הדין והם כחסידי חב"ד מסכימים להדיין רק בבי"ד של רבני חב"ד.

ביה"ד שאל את התובע אם הוא מוכן שהתביעה תתנהל בפני בי"ד של חב"ד, והוא השיב שהוא מתנגד לכך. הוא חושש להופיע בבי"ד הנראה לו כקרוב יותר לנתבעים שהם אנשי חב"ד והוא חושש שהצדק לא יצא לאור, והוא עומד על כך שהדיון יתנהל בפני ביה"ד באשקלון שהוא בי"ד קבוע לאזור הכולל גם את קרית מלאכי, ואם אין הנתבעים מסכימים להופיע הוא מבקש שתינתן לו הרשות לתבוע בערכאות.

לאחר העיון, הגיע בי"ד למסקנה שצודק התובע בדרישתו שהדיון יתנהל בפני ביה"ד באשקלון, ואם הנתבעים מסרבים להופיע יש להתיר לו לתבוע בערכאות (לפי הנחיות של בית הדין) ולהלן הנימוקים:

א. אין ספק שביה"ד באשקלון נחשב כבי"ד קבוע לכל האזור הנמצא בשיפוטו. אמנם עיקר עיסוקו של ביה"ד הוא בעניינים שבין איש לאשתו, אבל ביה"ד משמש גם כבי"ד לענייני ממונות ולענייני בוררות בכל נושא.

נכון הוא שמבחינת החוק של המדינה אין בי"ד יכול לאכוף אנשים להדיין אצלו בענייני ממונות, אולם מבחינת ההלכה זהו בי"ד קבוע אשר מטפל בכל הענינים.

הדיינים התמנו ע"י הציבור וע"י הרבנות הראשית ומועצת הרבנות הראשית שמייצגת את ציבור הרבנים.

מן הראוי לצטט את דברי הרבנים הראשייים הגרי"א הרצוג זצ"ל והראשל"צ הרב עוזיאל זצ"ל בהקדמה לתקנות הדיון בשנת תש"ג (1943).

"מסגרת זו התרחבה בחוקת כנסת ישראל כשנתאשרה בטבת תרפ"ח בה ניתנה לכל בי"ד רבני של כנסת ישראל גם סמכות של בי"ד קבוע לבוררויות. נפתחה דרך למסור לבתי הדין הרבניים לבירור ולהכרעה כל מיני סכסוכים".

בפסק דין שניתן ע"י ביה"ד הגדול (כרך ז' ע' 225) כותבים הן הרב אלישיב שליט"א והן הרב א.גולדשמידט זצ"ל שביה"ד האזורי הוא בי"ד קבוע גם לעניני ממונות.

הרב אלישיב שליט"א כותב שם (ע' 267):

"מקור הדיון בברור שאלה זו (עריכת בחירות במפלגה  מסוימת), הוא לא באותו בי"ד עצמו שעליו מערערים אלא הוא בבי"ד רבני קבוע המוסמך לפי דין תורה לדון בכל הסכסוכים שבין איש לרעהו... לפי האמור על בעלי הדין לחזור לביה"ד האזורי בת"א.

הרב גולדשמידט זצ"ל כותב שם בע' 255 וז"ל:

"...... על בעלי הדין דנן לומר "אלכה ואשובה אל אישי הראשון" ולחזור אל בית הדין הקבוע המוסמך לפי דין תורה לדון בכל סכסוך בישראל ולהתדיין לפניו".

ב. עולה מכל הנ"ל שביה"ד באשקלון הוא בי"ד קבוע. אולם עדין עומדת לפנינו השאלה שמכיון שיש גם בי"ד קבוע של רבני חב"ד שמא זכאי הנתבע לדרוש שעניינו יתבררו בבי"ד זה (וכן כתב הציץ אליעזר חלק ט"ז סי' נ"ז, שאם יש שני בתי דינים קבועים בעיר א"א לכוף את הנתבע להדיין דוקא בפני בי"ד מסויים).

לאחר העיון הגענו למסקנה שלגבי התובע אין לבי"ד של חב"ד דין של בי"ד קבוע. כי הטעם שכאשר יש בי"ד קבוע חייבים להדיין לפניו הוא משום שהצבור המחו את ביה"ד הקבוע עליהם והרמ"א רומז לטעם זה בציינו בסי' ג' סוף סעיף א' "ועיין בסי' כ"ב ס"א " ושם נאמר ד"רבים שהמחו עליהם דינים דלא גמירי אין בעלי דינים יכולים לעכב".

מבואר א"כ שהטעם הוא משום שקבלו הרבים עליהם את בית הדין הזה.

והנה פשוט הוא שלאנשי חב"ד בודאי נחשב הבי"ד שלהם כבי"ד קבוע כי ציבור אנשי חב"ד ההולך לפי הוראת רבותיהם בודאי קבלו עליהם את בית הדין של רבני חב"ד, אבל כל זה אמור ביחס לאנשי חב"ד, אולם א"א לומר שכלל הציבור קבל עליו בי"ד זה. ובנידון דידן שהתובע אינו מאנשי חב"ד גם אם עבד במוסד שלהם בודאי אין הוא מאותם שהמחו את בי"ד של חב"ד עליהם ולכן לגביו ביה"ד הקבוע היחיד הוא ביה"ד באשקלון שהתמנה ע"י כל נציגי הציבור, והוא בי"ד קבוע לכל הציבור כולל לאנשי חב"ד.